החלטה בתיק בש"א 17980/06

1.         מונחת לפני בקשה להורות על דחיית חלק מעילות התביעה על הסף מחמת התיישנות ובהתאם לכך להורות על העברת התביעה לבית משפט השלום מפאת סכום התביעה אשר יופחת עם דחיית חלק מעילות התביעה.

2.         עניינה של התביעה נשוא הבקשה הינה מחלוקת בין הצדדים בקשר לפרוייקט שביצעה המשיבה עבור המבקשת בשנת 1998 לשידרוג מסילת הרכבת בקטע לוד-רחובות (להלן: "הפרוייקט"). בעקבות זכיית המשיבה במכרז לביצוע הפרוייקט נחתם בין הצדדים הסכם המסדיר את אופן ביצוע העבודות (להלן: "ההסכם"). במהלך ביצוע העבודות הגישה המשיבה חשבונות ביניים לפי התקדמות העבודה בפועל והכמויות שבוצעו לפי הקבוע בהסכם באופן שעל המבקשת לשלם את החשבונות תוך 45 יום ממועד קבלתם ובכפוף לאישורם של אלה ע"י מהנדס הפרוייקט.

            באחד העניינים נשוא הפרוייקט שעניינו "הוצאת הזבל האורגני" (להלן: "העבודה"), התגלעה מחלוקת בין הצדדים והחשבונות שהוגשו בגינה במסגרת חשבונות הביניים 1     ו- 4 שהיו אמורים להיות משולמים, הראשון ביום 15.12.98 והשני ביום 15.3.99, לא אושרה העבודה והמגיע בגינה לא שולם. בהמשך התבררה המחלוקת בין הצדדים בענין המגיע משיבה לטענתה בקשר עם העבודה לפני ועדה מקצועית מיוחדת שהקימה המבקשת אשר החליטה ביום 3.3.99 שלא לקבל את עמדת המשיבה.

            המשיבה לא אמרה נואש ובמסגרת החשבון הסופי שהגישה ביום 17.5.00, בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 63 להסכם, הכלילה במסגרתו את המגיע לה בגין העבודה. המבקשת דחתה דרישה זו.

3.         בתביעה שהוגשה ביום 15.5.06 עותרת המשיבה לחייב את המבקשת ביתרת המגיע לה בגין ביצוע הפרוייקט ובכלל זה העבודה. המבקשת טוענת שיש לדחות את המגיע למשיבה בגין העבודה על הסף מחמת התיישנות ולפיכך הגישה את הבקשה נשוא החלטתי.

4.         לעמדת המבקשת עילת התביעה לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות הינה במועד בו נדחו החשבונות החלקיים ביחס לעבודה, קרי 15.12.98 ו-15.3.99 ומכאן שחלפה תקופת ההתיישנות. מוסיפה וטוענת המבקשת שיש לקבוע שעילת התביעה נולדה לכל המאוחר בדחיית הועדה את הבקשה, דהיינו ביום 3.3.99 שגם ממועד זה חלפה תקופת  ההתיישנות.

5.         המשיבה טוענת כי את מועד ההתיישנות יש למנות רק בתום המועד לאישור החשבון הסופי שאותו היה לשלם ביום 31.7.06 ומכאן שבמועד הגשת התביעה, 15.5.06 היא טרם התיישנה.

6.         עמדתה של המשיבה אינה מתיישבת לכאורה עם ההוראות המפורשות של ההסכם ואבהיר:

סעיף 63 להסכם קובע את המנגנון של סילוק שכר החוזה ולפיו לא יאוחר מ-60 יום מהשלמת הפרוייקט, יגיש הקבלן את החשבון הסופי כולל רשימה סופית של כל תביעותיו וכי שכר החוזה יקבע סופית לאחר מתן תעודת ההשלמה על יסוד המכפלות של הכמויות במחירים המוסכמים.

סעיף 62 להסכם מסדיר את המנגנון של חשבונות הביניים ולפיו על הקבלן להגיש חשבונות חלקיים המבוססים על כמויות שביצע מיום תחילת העבודות עד למועד הגשת החשבון. חשבון הביניים יבדק ע"י מהנדס הפרוייקט וישולם מבלי שהאישור לשלמו יהווה הסכמה לטיב העבודה.

אין בהסכם הוראה מפורשת לפיה אם לא יאושר שכר בחשבון הביניים, יהיה הקבלן מנוע מלתבוע אותו במסגרת החשבון הסופי, אך לכאורה, כך עולה שעה שנדחתה דרישה במסגרת חשבון הביניים, שאין מקום להעלותה שוב בחשבון הסופי.

מכאן, המסקנה כי לכאורה עילת התביעה נולדה כבר עם הדחייה במסגרת חשבון הביניים. אוסיף כי אין עסקינן בפרט או רכיב של הפרוייקט שהמגיע עבורו לא נדרש במסגרת חשבונות הבינים, שאז יתכן והיה מקום לקבל את פרשנות ב"כ המשיבה לפיה רק במסגרת החשבון הסופי נולדה העילה המתייחסת לדחיית המגיע לה בגין אותו פריט או רכיב. במיוחד נכון הדבר שעה שועדה מיוחדת דחתה את הדרישה והמשיבה מוחזקת איפוא כמודעת לכך שהמבקשת לא נעתרה לדרישתה בענין זה.

הטענה לפיה יש להכיר בהיווצרות עילת התביעה רק במועד אישור החשבון הסופי משמעה למעשה דחייה מלאכותית של תקופת ההתיישנות ושאינה דרה בכפיפה עם לשון ההסכם.

ב"כ המשיבה מפנה את בית המשפט להוראת סעיף 63(2) להסכם לפיה המזמין חייב במתן הצהרה כי אין לו תביעות יותר בקשר למגיע לו עם הסדרת החשבון הסופי כראיה לכך שרק עם החשבון הסופי נקבע כל המגיע לו. טענה זו אינה רלבנטית לענין ההתיישנות, שכן אין קשר הכרחי בין פטור של הקבלן על תביעות המגיעות לו כלפי המזמין לבין המועד בו נולדה העילה בקשר עם תביעות שכר המגיע לו בגין רכיבים שונים של העבודה.

            אוסיף כי גם כתב התביעה המתבסס על חשבונות חלקיים וכן נכללת בו עתירה וחיובי ריבית מאז דחיית בקשות המשיבה לשכר העבודות מצביע על כך שהצדדים ובכללם המשיבה הכירו במועד הדחייה של חשבונות הביניים כמועד היווצרות עילת התביעה.

7.         עם זאת סבורני כי לא ניתן בשלב מקדמי זה של ההליך להורות על דחייה על הסף מחמת ההתיישנות וזאת מהטעם שהועלה במסגרת התגובה שהגישה המשיבה לבקשה לפיו כוונת הצדדים היתה שכל המחלוקות ואי ההסכמות ביניהם ידחו לשלב הסופי, וכי במהלך העבודות לא יוגשו כל תובענות ואלה יתבררו רק בתום ביצוע העבודה וכנטען בסעיפים 10, 11 ו- 23 לתגובה האמורה. אוסיף כי לענין זה נטען שיש לאפשר למשיבה להביא ראיות וזו היתה כוונת הצדדים, זהו הנוהל המקובל לטענתה של המשיבה ואין מקום לחסום את דרכה בטרם יתאפשר בידה למצות את זכויותיה בהקשר זה. אוסיף כי שעה שמועלית טענה לפיה זו כוונת הצדדים, אזי למרות שהדבר לא מתיישב לכאורה עם הוראות ההסכם כפי שפירטתי לעיל, אין מנוס לפי ההלכה הפסוקה לשמוע ראיות בענין הפרשנות שיש ליתן להסכם לפי טענת אחד הצדדים לו. (ראה: דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות ואח' נ' מדינת ישראל).

נתתי דעתי בהקשר גם לטענת המבקשת המפנה למכתב של המשיבה מיום 28.12.99, סמוך לאחר קבלת החלטת הועדה הדוחה את הדרישה לשכר בגין העבודה בו מציינת המשיבה כי היא תפעל להעביר את דרישתה הכספית לתביעה משפטית כראיה הסותרת את טענת המשיבה, אך אין בכך כדי לשנות את התוצאה שכן יש מקום לברר במסגרת הראיות משמעות המשיבה במכתבה האמורה.

אציין כי מאחר ולא הוגש כתב הגנה, נמנעה גם מהמשיבה האפשרות להגיש כתב תשובה ובמסגרתו להעלות את טענותיה באשר לפרשנות שיש לתת להוראות ההסכם בכלל ובאשר לטענת ההתיישנות בפרט וגם בכך יש כדי לתמוך בהחלטתי שאין מקום בשלב זה להורות על סילוק התביעה על הסף והדבר ישקל ויבחן לאחר שמיעת הראיות.

בנסיבות אלה, לא ראיתי צורך להידרש ליתר טענות הצדדים לרבות באשר לרציונל בבסיס ההתיישנות עליו הרחיבו הצדדים בעמדותיהם בבקשה.